נוב נ' אלביט מערכות בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית בסך של 7,332,434 ₪ (נכון ליום 14.3.11) שהוגשה על ידי התובע, מר אלכסנדר נוב (להלן: מר נוב) נגד הנתבעת, אלביט מערכות בע"מ (להלן: אלביט). עם הצדדים הסליחה על העיכוב במתן פסק הדין, עקב הצורך במתן הכרעת דין בתיק פשע חמור שהנאשם עצור, וחיובי לעסוק בתיקים ישנים יותר.

רקע

במחצית השנייה של שנת 2003 החלה ממשלת בולגריה בהליכי מכרז לשיפוץ ושדרוג 12 מסוקי קרב מסוג MI-24 ו-6 מסוקי תובלה מסוג MI-17, כולם מתוצרת רוסית (להלן: "המכרז" או "הפרויקט"). אחד מתנאי הסף של המכרז, שפורסם על ידי משרד ההגנה הבולגרי בחודש מר נובמבר 2004, היה קבלת חוזה, תוכנית עבודה משותפת או פרוטוקול מהגורמים המוסמכים ברוסיה לביצוע הפרויקט וכן קבלת ההיתרים הדרושים למוצר הסופי.

אלביט, שביקשה לזכות בפרויקט ולהיבחר לקבלן הראשי לביצועו, העריכה שלצורך ביצוע הפרויקט תצטרך לשתף פעולה עם גורמים בתעשייה הצבאית הרוסית ותידרש להציג אישור כלשהו על נכונות גורמים אלו לשיתוף פעולה עמה במימוש הפרויקט. שיתוף פעולה בין התעשייה הצבאית הרוסית ובין חברה זרה היה מותנה בשעתו בקבלת אישור מוקדם מגוף במשרד ההגנה הרוסי בשם Committee of the Russian Federation for Military Technical Cooperation with Foreign States (להלן: "KVTS"). לאחר קבלת האישור אמור היה שיתוף הפעולה להתבצע באמצעות גוף ממשלתי רוסי אחר הקרוי ROSOBORONEXPORT, האחראי על מפעלים שונים ברוסיה, ביניהם מפעל MIL, העוסק בתכנון, שדרוג והשבחה של מסוקים, לרבות מתן אישורי טיסה למסוקים לאחר ביצוע השדרוג וההשבחה.

על מנת להשיג את האישורים הדרושים לעמידה בתנאי הסף של המכרז, יצרה אלביט קשר עם מר נוב, שהציג עצמו כמי שעוסק במתן שירותי ייעוץ שיווקי בקשר לפרויקטים ביטחוניים ואזרחיים בברית המועצות לשעבר ובמדינות מזרח אירופה, וכבעל קשרים בתעשייה הצבאית הרוסית, לרבות ה-KVTS (נ/3, סעיף 7). קשר זה שבין הצדדים הוא העומד במוקד המחלוקת ביניהם.

טענות מקדמיות

שיהוי, ויתור, מניעות והשתק

אלביט טוענת שטענותיו של מר נוב כלפיה הועלו בשיהוי ניכר ובלתי מוצדק בחלוף שנים רבות מאז התרחשות האירועים הנזכרים בתביעה, ובכלל זה בחלוף כשש וחצי שנים מאז זכיית אלביט בהליך התחרות בקשר לפרויקט, ובחלוף ארבע וחצי שנים מאז שבוטל הפרויקט. הגשת התביעה בנסיבות אלה, לטענתה, פוגעת פגיעה אנושה בציפיות הלגיטימיות של אלביט ובאינטרס ההסתמכות שלה.

עוד טוענת אלביט שהשתהות והימנעות אלה מצד מר נוב יצרו בפני אלביט מצג ברור, עליו הסתמכה אלביט תוך שינוי מצבה לרעה, לפיו מר נוב מוותר על טענותיו המופרכות, המנוגדות להסכמים כתובים, וכן הם מגלמים בחובם ומעידים על ויתור מצד מר נוב ועל זניחת טענותיו המוכחשות כשלעצמן, כאשר השתהות והימנעות אלה אף מקימות בפני מר נוב מחסום ומניעות.

קבלת טענת שיהוי משפיעה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת וחוסמת את דרכם להוכיח את זכותם לסעד משפטי על פגיעה בזכויותיהם. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי, התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות. בית המשפט ייקבע שתובענה אזרחית הוגשה בשיהוי, בתוך תקופת ההתיישנות, רק באותם מקרים בהם השתהותו של בעל דין מלפנות לערכאות עולה כדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי. על הטוען לשיהוי להוכיח שהתובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. במקרים מסוימים היו שדרשו שהתובע יהא חסר תום לב (ראו: ע"א 7853/02 דוידי נ' חברת מצפה אבו טור בע"מ, פ"ד נח(5) 681, 693 (2004)).

בענייננו, טוען מר נוב שבמהלך השנים פנה לאלביט מספר פעמים, בכתב ובעל פה, בדרישה שיקיימו את הוראות ההסכמים איתו וידאגו שאלביט תפרע את חובה אליו, ואף צירף לפנייתו מסוף שנת 2008 טיוטת כתב תביעה, אך נדחה מטעמים שונים. לטענתו, התקשה להתמודד עם אלביט וסוללת עורכי הדין שהציבה מולו, ולכן נדרש לפרק זמן כדי לשקול את צעדיו, להתארגן ולגייס את המשאבים הכספיים הדרושים למימוש זכויותיו המשפטיות. רק בסמוך להגשת התביעה עלה בידיו לארגן את הכספים הדרושים למצוא ייצוג משפטי הולם ולהגיש את התביעה (סעיפים 27-29 לכתב התביעה; ת/1, סעיפים 58-60).

איחור בהגשת תביעה כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. עיכוב הגשת תביעה בתחום תקופת ההתיישנות זו זכותו של המתדיין והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך, נדרש מצג ברור מצד התובע לויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. דרישה זו מתיישבת עם הצורך להימנע מהטלת מגבלות דרקוניות על תובע הפונה לעזרת בית המשפט בתוך תקופת ההתיישנות, והיא הולמת את המדיניות המשפטית המבקשת לעודד משא ומתן בין הצדדים להשגת פתרון לסכסוך מחוץ לפתחו של בית המשפט, גם אם הדבר יארך זמן (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 14 (2003)).

במקרה דנן, לא הוכח מצג ברור של התובע לויתור על תביעתו. כלל לא הוכח שנגרם לאלביט נזק ראייתי כלשהו. אלביט גם לא הוכיחה שנגרם לה אותו שינוי לרעה לו היא טוענת. לפיכך, אני דוחה את טענות אלביט בעניין זה.

היעדר עילה והיעדר יריבות

אין חולק בין הצדדים, שהקשר ביניהם נוצר בחודש יוני 2003, כאשר המכרז הבולגרי היה בשלבי הכנה. מר נוב נפגש עם מר נחום יואלי (להלן: מר יואלי), סמנכ"ל שיווק מטה- אינטגרציה ותמיכה באלביט, שהציג בפני מר נוב את הצורך של אלביט באישור בדבר נכונות והסכמת הגורמים הרוסיים לשתף עמה פעולה בפרויקט הבולגרי המתגבש (נ/3, סעיף 6). מטרת הקשר בין הצדדים הייתה שמר נוב ישיג עבור אלביט מסמך "המדבר על זה שיהיה איזה שהוא שיתוף פעולה בין אלביט לצד הרוסי", וזהו מסמך שהוא תנאי סף למכרז, ובלעדיו אי אפשר לגשת למכרז (עדות מר נוב בעמ' 21 לפרוטוקול, שורות 14-25).

אלביט חתמה על מספר הסכמים, כפי שיפורט להלן, הנוגעים להשגת אותו מסמך מאת ה-KVTS המשקף נכונות לשיתוף פעולה מצד הגורמים הרוסיים (להלן: "המסמך הדרוש"). הצדדים חלוקים בשאלה מי הצד השני לאותם הסכמים- האם מדובר במר נוב או בחברת Garton Systems Limited (להלן: גרטון).

לטענת אלביט, מר נוב אינו צד להסכמים שמכוחם הוגשה תביעתו, שכן אלה נחתמו בין אלביט לבין גרטון, שהיא שהוציאה חשבוניות, ולכן יש לסלק את התביעה על הסף בשל היעדר עילה והיעדר יריבות. מנגד טוען מר נוב, שאלביט לא ייחסה חשיבות לזהות הגורם המתקשר עמה, כל עוד התקבל בידיה המכתב שביקשה לצורך המכרז, ושכל טענותיה כיום, אשר ממילא לא עולות בקנה אחד עם לשון ההסכמים, הן טענות הנטענות בחוסר תום לב ובמטרה לחמוק מקיום התחייבויותיה. גרטון היא חברה זרה שאינה נישומה כלל בישראל, והמסמכים שנמסרו לאלביט הם חשבונות עסקה, להבדיל מחשבוניות, והם אינם מהווים חשבוניות מס. מה גם שממילא הסכומים הנתבעים הם סכומים אשר לגביהם נקבע בהסכמים בין הצדדים שהם ישולמו למר נוב, ולא לגרטון.

מר נוב העיד שכאשר התחילו המגעים עם מר יואלי, אמר לו מר יואלי שהוא אינו יכול לפעול מול בן אדם פרטי וכי כל תשלום שישלם לו יעלה לאלביט כפול, אם מר נוב לא ייתן לו חשבונית של חברה. מר נוב הסביר, שמסיבה זו פנה לאיש עסקים בשם ולרי גרנר (להלן: מר גרנר), שאותו הכיר מעסקאות בעבר. לדבריו, סיפר למר גרנר על כך שיש לו עסקה באלביט ומר גרנר אמר שיש לו חברת מדף שהוא כמעט ולא השתמש בה ויכול לתת למר נוב את החברה הזו לצורך הגשת חשבוניות לאלביט וגם להעביר מניות על שמו. תמורת זה הבטיח לו מר נוב שאם יצא משהו מהפרויקט של אלביט הוא "ישלם לו משהו". מר נוב הדגיש שלמר גרנר לא הייתה שום נגיעה בחלק העסקי, וכל מה שעשה מר נוב עבור אלביט עשה לבדו, כך שגרטון "הופיעה רק לצורך החשבונאי בהמשך לבקשתו של מר יואלי" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 1-15).

דין הטענה בדבר סילוק על הסף מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה להידחות. ראשית, יש לזכור את השימוש הזהיר שבתי המשפט נוקטים בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שנפסק למשל בע"א 8954/09 לוין נ' דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ (טרם פורסם, 5.5.11):